ידוע שמחלת האסטמה עלולה לעבור באופן תורשתי, כך שאנשים שבמשפחה שלהם יש היסטוריה של המחלה נמצאים בקבוצת סיכון
מוגבר. עם כל ההתקדמות של הרפואה המודרנית, עם זאת, היא עדיין לא הצליחה לעמוד באופן מלא על הגורמים התורשתיים הנקודתיים המביאים לכך ועל הגנים אשר מצביעים על הנטייה או חוסר הנטייה של האדם לפתח את המחלה. ההנחה המקובלת כיום היא שלמרות הבסיס התורשתי, התמונה ממש לא מסתכנת בה: יש השפעה לסביבה של האדם, פעמים רבות, וגם לגנים אחרים שמשפיעים על הסבירות לסבול מאסטמה.
מחקר רחב היקף שפורסם לפני כעשור וזכה מאז לתהודה של ממש בקהילה הרפואית המדעית, מצביע על כמה נקודות חשובות ביחס לצד הגנטי של האסטמה. ויש בכך בשורה אפשרית של ממש מבחינת אופי הטיפול במחלה.
הכירו את הגן 1-TIM
אחת התובנות שעלו ממחקרים שבחנו את הצד התורשתי של מחלת האסטמה, הוא שחלק גדול מהאשמה מוטל ככל הנראה על גן בשם 1-TIM. תפקיד עיקרי של הגן הוא לקחת חלק בקידוד חלבון אשר משפיע על התאים המביאים לאותו תהליך דלקתי העומד בבסיס מחלת האסטמה, ושמסביר חלק גדול מהתסמינים אותם חווים חולי אסטמה.
המחקר המדובר הוא למעשה מחקר המשך, שנעשה לאחר זיהוי הגן 1-TIM וההתבוננות בו כאחראי במידה רבה למחלת האסטמה. חוקרים מארצות הברית, משוויץ ומגרמניה ניסו לקחת את התשתית התיאורטית ולפתח על פיה גישה טיפולית פורצת דרך באסטמה, שעשויה לשנות את התמונה לחלוטין מנקודת המבט של האנשים הסובלים מהמחלה.
הקשר קיים. אז מה עכשיו?
הרציונל של החוקרים ברור: הם סברו שעל סמך התפיסה שמראה שיש קשר הדוק בין הגן לבין תחלואה באסטמה, והסיקו על פי כך שיש לו חלק מרכזי במנגנון שבו המחלה נוצרת אצל אדם מסוים (עם או בלי קשר לרקע התורשתי שלו). על פי החוקרים, במצב הדברים הזה ייתכן מאוד שעיכוב הגן וחסימת הפעילות שלו יכולים להקל מאוד על חולי האסטמה.
הבסיס התיאורטי הזה הביא לפיתוח של נוגדן ייעודי, הנקשר לגן 1-TIM בגוף. החוקרים הצליחו להראות שבכוחו של הנוגדן אכן להביא לעיכוב הדרוש בפעילותו של אותו גן. הם המשיכו ובדקו את ההשפעה החיובית של העיכוב על עכברים, וראו כי התוצאות בהחלט משביעות רצון.
אז אפשר להירגע? או שיש סיבה לדאגה?
למרות הנתונים העולים במחקר, שהם בהחלט חשובים ומרתקים באותה מידה, ברור כי יש עדיין דרך ארוכה עד שניתן יהיה להגיע לנחלה, אם בכלל. הבסיס התיאורטי של החוקרים קיים, אם כי הוא דורש כמובן אישור במחקרים נוספים רחבי היקף שיבדקו את ההשפעה בפועל על בני אדם. רק לאחר שורה ארוכה של מחקרים ניתן יהיה להגיע, אולי, ליישומו הקליני של הרעיון הטיפולי הזה. ייתכן שזה ייקח שנים ארוכות, וייתכן שיתברר שהמשימה בפועל לא ממש אפשרית.
גם במצב הדברים הזה, אי אפשר לזלזל בממצאים שעלו במחקר ובמסקנות אליהן הגיעו החוקרים. עבור אלו המחפשים סיבות להיות אופטימיים, המחקר בהחלט יכול להצביע על התקדמות מסוימת בפן הטיפולי של מחלה שהחיזוי שלה והטיפול בה נחשבים כיום למלאכה מורכבת לכל הדעות.
לקריאה נוספת:
Antagonism of TIM-1 blocks the development of disease in a humanized mouse model of allergic asthma
TIM-1, a novel allergy and asthma susceptibility gene – Pub Med
Family-Based Association Study of Tim-1 and Tim-3 Gene Polymorphisms with Childhood Asthma in Chinese Trios
אולי יעניין אותך גם:
