אסטמה היא מחלה נפוצה ביותר, ואבחון של אסטמה מתבצע לרוב בקלות על ידי תסמינים קליניים וסדרת בדיקות.
ברוב המקרים, רופא הילדים ידע שמדובר באסטמה על פי תיאור התסמינים והבדיקה הגופנית האופיינית, אך על מנת לאשש את החשד מבצעים בדיקות שונות כמו תפקודי ריאה, מבחן תגר, מד שיא נשיפה ובדיקות נוספות.
בירור האסטמה על ידי בדיקות אבחנתיות חשוב במיוחד כאשר מדובר במבוגרים, אצלם הופעה ראשונית של אסטמה היא נדירה ויש לשלול סיבות פתולוגיות אחרות.
בדיקת תפקודי ריאה
בדיקה, אשר נקראת גם ספירומטריה אשר בודקת את תפקודי הריאות ומעריכה את נפחי הנשימה השונים. במהלך הבדיקה, לאחר שהריאות ריקות, שואפים אוויר דרך מכשיר מיוחד ולאחר מכן נושפים אותו דרכו חזרה בחזקה. שני הערכים החשובים הנמדדים במהלך בדיקת הספירומטריה הם:
- FVC – נפח האוויר הכולל אשר ננשף מהריאות החוצה (Forced Vital Capacity).
- FEV1 – נפח האוויר אשר ננשף מהריאות החוצה במהלך שנייה אחת.
על פי שני הערכים והיחס ביניהם (FEV1/FVC) ניתן להעריך האם קיים מרכיב חסימתי במערכת הנשימה אשר מעלה את החשד שקיימת אסטמה. מלבד זאת, במהלך התקף אסטמה ניתן לזהות שינוי אופייני בזרימת האוויר לעומת הנורמה, אשר יכול לרמז גם כן שמדובר באסטמה.
מבחן תגר
מבחן המהווה "שדרוג" לבדיקת הספירומטריה ומאפשר לבדוק את תפקוד מערכת הנשימה לאחר חשיפה לחומרים המכווצים את הסימפונות, כמו מתכולין והיסטמין. במקרים אלה, חושפים את הנבדקים לחומרים באמצעות משאף, ובודקים את תגובת מערכת הנשימה שלהם באמצעות בדיקת ספירומטריה.
במידה והנבדק אכן סובל מאסטמה, תוצאות בדיקת הספירומטריה שלו יראו סימנים של הפרעה חסימתית, ועל כן חולים אשר ערכי הבדיקה שלהם השתנו באופן משמעותי לאחר החשיפה לטריגרים האלה סובלים ככל הנראה מאסטמה. בילדים, ניתן לבצע את מבחן התגר באמצעות פעילות גופנית, ואין צורך בחשיפה למכווצי הסימפונות.
בדיקת מד שיא הנשיפה
מד שיא הנשיפה הוא מכשיר פשוט המספק מדידה לתפקוד מערכת הנשימה אשר ניתן להשתמש בו באופן ביתי.
במהלך הבדיקה, המכשיר מודד כמה אוויר ננשף החוצה ועל פי התוצאות ניתן להעריך את מצב הנשימה והאם הנבדק נמצא במהלך התקף אסתמה. מכיוון שחסימת הסימפונות גורמת להפרעה קשה בהוצאת האוויר החוצה, במהלך התקף אסתמה מדידת שיא הנשיפה תהיה נמוכה.
לעומת זאת, אצל אנשים בריאים או אצל חולי אסטמה אשר לא נמצאים במהלך התקף, ערכי שיא הנשיפה יהיו כמובן תקינים.
בדיקת מד שיא הנשיפה משמשת כבדיקה נוספת לאבחנת אסטמה (בשילוב עם ספירומטריה ומבחן תגר) וכמו כן משמשת גם כבדיקה למעקב אחר חולי אסטמה מטופלים.
כאשר רוצים לאבחן אסטמה, ניתן לבצע בדיקה אחת באופן רגיל וללא התערבות מיוחדת, ובדיקה נוספת לאחר שימוש במרחיבי סימפונות (כמו ונטולין). במידה והנבדק אכן היה במהלך התקף אסטמה, הבדיקה השנייה תהיה תקינה, מכיוון שגופו הגיב היטב לטיפול במרחיבי הסימפונות.
צילום חזה
מכיוון שאסתמה היא מחלה המופיעה לראשונה לרוב בילדים, כאשר חושדים באסטמה במבוגרים חשוב מאוד לשלול הפרעות אחרות כמו גידולים סרטניים, COPD ומחלות נוספות. במקרים אלה, הבירור מתחיל באמצעות צילום חזה אשר מספק הדמיה טובה של בית החזה והריאות. במידה וצילום החזה אינו תקין, ניתן לעבור לאמצעי הדמיה מתקדמים יותר כמו CT על מנת לנסות ולהגיע לאבחנה.
בדיקת אלרגיה
כידוע, אסטמה היא מחלה אשר בבסיסה תגובה אלרגית, ועל כן חשוב מאוד לבצע בדיקה לאלרגיה על מנת לזהות את הרגישות לאלרגנים.
הימנעות מחשיפה לאלרגנים שונים, כמו פרוות בעלי חיים או אבק יכולה להפחית את תדירות וחומרת התסמינים בצורה משמעותית, ועל כן קיימת חשיבות רבה שחולי אסטמה ייבדקו במרפאת אלרגיה.
בדיקת ריכוז NO בנשיפה
בדיקה זו, אשר נחשבת לפחות נפוצה לעומת הבדיקות האחרות שהוזכרו בודקת את התגובה הדלקתית של הריאות.
באסטמה, מתפתחת תגובה דלקתית על ידי אאוזינופילים, ובאמצעות בדיקת NO בנשיפה ניתן להעריך את כמות הדלקת בדרכי הנשימה. בדיקה זו כמעט ולעולם לא משמשת לאבחנה של אסטמה, אלא בעיקר כמעקב אחר טיפול, והשימוש בה נחשב לנדיר יחסית.
בדיקות דם
אין כיום בדיקת דם אשר יכולה לאבחן את מחלת האסטמה, אך בחלק מהמקרים ניתן לזהות בבדיקות דם עליה ברמת האאוזינופילים, אשר מעלה את החשד לאסטמה. בדיקה זו לא משמשת בבירור השגרתי לאסתמה, אלא במקרים בהם יש התפרצות חריפה ביותר של אסטמה וחושדים במצבים אחרים.