אסטמה במאמץ היא מצב של קושי נשימתי (אסתמטי) הנובע משחרור היסטמין, אשר מתרחש לאחר פעילות אירובית ונמשך כמספר דקות.
התסמינים של אסטמה במאמץ עשויים להיות דומים לאלה של אסטמה אלרגית, או שלעיתים עשויים להיות פחות ברורים ולהקשות על האבחון.
הטיפול האופטימלי עבור מצב זה הוא למנוע את הופעת התסמינים, וטיפול בסיסי טרם ביצוע הפעילות הגופנית על ידי שימוש בבטא אגוניסטים הפועלים לטווח הקצר. אגוניסטים הפועלים לפרקי זמן ארוכים יותר ואנטילאוקוטריאנטים הן תרופות יעילות אף הן.
טיפול מניעתי נכון, מסייע לספורטאים להשתתף בענפי הספורט השונים למרות התופעה הידועה ממנה סובלים. ניתן למנוע את מרבית התסמינים, על ידי טיפול הולם.
מדוע אסטמה במאמץ מתרחשת?
אסטמה במאמץ משפיעה על אנשים העוסקים בעיקר בפעילות אירובית. ניתן להיתקל במצב זה בכל ענפי הספורט, אולם פחות שכיח לראות אסטמה במאמץ במסגרת פעילות אנאירובית.
זאת כנראה משום שפעילות אירובית כרוכה בתחלופת אוויר עקבית וגבוהה יותר במערכת הנשימה, אשר משפיעה על הלחות והטמפרטורה בדרכי הנשימה. אסטמה מסוג זה גורמת להפעלת המסלול הביוכימי וכתוצאה מכך הסימפונות מתכווצות וגורמות להופעת התסמינים.
למרות שהמנגנון המדויק של המחלה אינו ברור עד כה, ישנן 2 תיאוריות עיקריות באשר לאופן בו התסמינים מופיעים.
אחת ההשערות מצביעה דווקא על שינויים החלים בסביבה הלחה. תחלופת האוויר הגבוהה בדרכי הנשימה גורמת לייבוש הסביבה הלחה בדרכי הנשימה. תגובה זאת בתורה מעוררת מפל של אירועים המובילים להתפתחות בצקת משנית בדרכי הנשימה, מעוררים תגובה דלקתית בניסיון לפתור את בעיית היובש. התוצאה היא התכווצות הסימפונות ושיבוש בתחלופת הגזים בריאות.
התיאוריה השנייה מבוססת על פעולת הקירור בדרכי הנשימה. בעת מאמץ, תנועת האוויר מפחיתה את הטמפרטורה בסימפונות, פעולה אשר עשויה לעורר אף היא תגובת היפרמית בניסיון לחמם את דרכי הנשימה. מצב זה מלווה בהתכווצות הסימפונות.
כמו כן, סוגי ספורט מסויימים והסביבה בהם הספורטאים נמצאים גורמים לאנשים הסובלים מאסטמה לחוות אירועי אסטמה במאמץ. ענפי ספורט בסביבה קרה ויבשה בדרך כלל מגבירים את הסיכון להופעת התסמינים בקרב אנשים הסובלים מאסטמה.
מהם התסמינים?
תסמיני אסטמה במאמץ כוללים: תחושת לחץ או כאב בחזה, שיעול, קוצר נשימה, צפצופים בריאות, אובדן תפקודי, עייפות קיצונית, זמן החלמה ממושך או תחושת אי נוחות במערכת העיכול.
אבחון של אסטמה במאמץ
האבחון נעשה על סמך התסמינים הקליניים אותם חווה החולה לאחר הפעילות הגופנית ולאו דווקא בבדיקה גופנית אצל הרופא. הבדיקה צריכה לכלול: בדיקת עור – חשוב לשים לב לסימנים של תגובה אטופית, או לסימנים של זיהום ומחלות אלרגיות באזור הראש, האוזניים, האף והגרון.
כמו כן, יש צורך בבדיקת השינויים בגרון והאף, לשלול נוכחות של ריריות מוגדלות, אדומות וגודש. הרופא עשוי להאזין לריאות המטופל כדי לשלול איוושות ולבחון את פעילות הלב, כדי לשלול קצב לב בלתי סדיר.
אבחון המחלה נעשה באמצעות סימנים קליניים אם כי, הרופאים בדרך כלל ממליצים על ביצוע בדיקות מעבדה כדי לשלול הפרעות בריאותיות ואלרגיות שונות. בדיקות המעבדה כוללות ספירת דם מלאה לאיתור זיהום וממצאים המעידים על אלרגיה, רמות אימונוגלובין E המסייע בזיהוי אלרגיה, שקיעת דם ורמות חלבון CRP, בדיקת ליחה ותרבית ובדיקת תפקוד בלוטת התריס.
במקביל לבדיקות הדם, ייעשה שימוש באמצעי הדמיה כמו צילום חזה לאיתור מחלות ריאות ואקו, לשלילת בעיות תפקודיות לבביות.
טיפול
הטיפול כולל תרופות מקבוצת בטא 2 אגוניסטים באמצעות משאף. במקרים בהם המטופל אינו מגיב לטיפול, חשוב לפנות לבית החולים בהקדם.
