פעילותו של משאף סרבנט הוא לשמש כמרחיב סימפונות באסטמה ולהרפות את השרירים המקיפים. פעולתו נמשכת לזמן ארוך.
סוג הטיפול
משאף סרבנט ניתן כאמור בשאיפה, כאשר המינון המומלץ הטיפול זה הוא שאיפה פעמיים ביום.
בדרך כלל, המינון למבוגרים יהיה עד 100 מק"ג (כארבע שאיפות), ולילדים עד 50 מק"ג (כשתי שאיפות). תחילת השפעת החומר תהיה כעבור חצי שעה עד שעה מרגע השאיפה. השפעתו הינה ארוכה יותר ועשויה להישאר עד כ-12 שעות.
למי מתאים משאף סרבנט?
הטיפול במשאף סרבנט מיועד לחולי אסתמה אשר זקוקים לטיפול ארוך טווח, למניעת התכווצות דרכי הנשימה. טיפול זה אינו מיועד להתקפים חריפים. כמו כן, הטיפול מיועד גם לחולי ברונכיטיס ומחלות חסימתיות נוספות.
עם זאת, הטיפול במשאף אינו יכול להחליף טיפול בסטרואידים או מעקב רפואי צמוד אצל מומחה. את הטיפול לא מפסיקים באופן עצמאי, גם אם התסמינים חלפו ונעלמו, אלא יש להיוועץ תחילה ברופא המטפל.
החומרים הנמצאים במשאף ואופן השימוש
החומרים הנמצאים במשאף סרבנט (Serevent Inhaler ) הם סאלמטרול (SALMETEROL AS XINAFOATE). חומר זה קשור למשפחת האגוניסטים בטא אדרנרגיים, מרחיבי סימפונות ותכשירים סימפתטיים. סאלמטרול יכול לסייע גם לפעילות אנטי דלקתית. פעמים רבות, משאף זה יינתן כאשר הטיפול בקורטיקוסטרואידים אינו מספק.
סיכונים ותופעות לוואי
לרוב, תרופה זו מתקבלת היטב על ידי רוב המטופלים. במקרה של החרפת תדירות ההתקפים, יש לפנות לרופא המטפל, ללא שינוי עצמאי במינון או באופן הלקיחה. הסיכון העיקרי הוא להתפתחות סבילות לעצם השימוש בתרופה. במקרה שכזה, יומלץ על טיפול נוסף, ולא על העלאת המינון. עם זאת, הסיכון לתופעות לוואי חמורות ממינון יתר של התרופה הינו נמוך.
בכדי להפחית על למינימום האפשרי את תופעות הלוואי הפוטנציאליות, יש להמעיט או להגביל את שתיית האלכוהול הנצרכת. תופעות הלוואי המוכרות הן רעד בידיים, חרדה, דפיקות לב מואצות וכאבי ראש.
יש לדווח לרופא לפני נטילת המשאף, על מחלות לב, פעילות יתר של בלוטת התריס, סוכרת או נטילת תרופות אחרות ונוספות (במיוחד תרופות סימפאתומימטיות אחרות, נוגדי דיכאון, חוסמי בטא ומשתנים).
הניתנת במשאף או משאף דיסקוס. סרבנט מכילה את החומר הפעיל Salmetrol. Salmetrol פועל להרחבת השרירים סביב דרכי האוויר (סימפונות).בחולי אסתמה אותם שרירים מכווצים יתר על המידה. הכיווץ הלא תקין של השרירים גורם לצפצופים ולתחושת קוצר הנשימה והלחץ בחזה. השימוש ב Salmetrol גורם להרפיית השרירים שמביאה להרחבת דרכי האוויר סביבם הם כרוכים ובכך למעבר קל יותר של האוויר פנימה והחוצה מן הריאות.
הדרך בא הוא גורם להרפיית השריר היא על ידי חיקוי של פעולתו של הורמון האדרנלין שמשתחרר בעת מאמץ ומביא בצורה טבעית להרחבת דרכי האויר על מנת לאפשר מעבר של יותר אוויר. מתוך המנגנון שתואר כרגע נגזר שמם של קבוצת התרופות אליה סרבנט משתייכת –"מרחיבי הסימפונות".
בניגוד לאדרנלין שפועל על הרבה מערכות בגוף, Salmetrol פעיל בעיקר מקומית בריאות עקב הספיצפיות שלו לקולטנים וגם בגלל שהוא ניתן במשאף ובכך מגיע ונשאר בעיקר בריאות.
ישנם 2 סוגים עיקריים של מרחיבי סימפונות והם מתחלקים על פי משך ההשפעה שלהם- קצרי טווח וארוכי טווח. Salmetrol הוא ארוך טווח. מרחיבי סימפונות ארוכי טווח פועלים למשך 12 שעות בעוד קצרי טווח בדרך כלל פועלים ל4-6 שעות.
שימוש באסתמה
מרחיבי סימפונות ארוכי טווח לא יכולים לשמש טיפול יחיד באסתמה. הם כמעט תמיד מגיעים כתוספת למשאף קצר טווח ולמשאף סטרואידים. טיפול במרחיב סימפונות ארוך טווח בלבד ללא משאף סטרואידלי הוא גורם סיכון לתופעות לוואי חמורות.
מטרת הטיפול בסרבנט הוא לאחזקה בשגרה ולא להתקפים חריפים. סרבנט ניתנת בדרך כלל לאסתמה בדרגת חומרת "עיקשת בינונית" לפחות. משמעות ההגדרה הזאת היא שהמטופל סובל מתסמינים כמעט על בסיס יום-יומי וישנם כאלה תסמינים שיכולים לשבש חלק מהפעילות המתוכננת לאותו היום או להפריע בלילה למנוחת המטופל. הכוונה בטיפול אחזקה שגרתי היא לכך שאת הסרבנט לוקחים רק למניעה של התקפים ולא בזמן ההתקף.
במקרה של של התקף חריף צריך לקחת משאף של מרחיב סימפונות קצר טווח כגון ונטולין ולא את הסרבנט שהוא ארוך טווח כזכור. המינון המקובל הוא 50 מיקרוגרם שזה 2 שאיפות ממשאף רגיל או לחיצה אחת ממשאף דיסק, פעמיים ביום כשצריך להמתין 12 שעות בין מנה למנה. אם מתוכננת פעילות גופנית יש ליטול 30-60 דק' לפניה. המינון המירבי שניתן במחלה חמורה הוא עד 100 מיקרוגרם פעמיים ביום.
חשוב לציין שעם חלה הטבה תחת הטיפול בסרבנט אין זה אומר שאפשר להפסיק או לשנות את אופן הלקיחה של שאר התרופות. כל שינוי צריך להיעשות בתיאום עם הרופא המטפל.
התוויות נגד ותופעות לוואי
אין להשתמש בתרופה בעת התקף חריף. מותר לקחת את התרופה עם אלכוהול והיא לא אמורה להשפיע על נהיגה. לא ידוע על תגובות בין תרופתיות מסוכנות.
תופעות הלוואי יחסית נדירות. תופעות הלוואי הנפוצות כוללות רעד, כאבי ראש, סחרחורות ודפיקות לב מוגברות.
יש להיזהר במתן התרופה למטופלים שסובלים מאחד או יותר מהמצבים הבאים: מחלת לב, הפרעות קצב, לחץ דם גבוה ופעילות יתר של בלוטת התריס. חשוב לציין שבגלל שהתרופה פועלת בצורה מקומית אז נדיר שיש צורך להפסיקה גם אם אחד מהמצבים שיש להיזהר בגינם קיימים.
אם ישנה החמרה במצב הנשימתי עקב נטילת התרופה אזי יש לפנות לעזרה רפואית.
אין מספיק מידע לגבי בטיחות התרופה לעובר ולאם בהיריון ובהנקה ולכן ההמלצה כיום היא לקחת את התרופה לאחר התייעצות עם הרופא ולקבל החלטה משותפת לגבי המשך טיפול.
