אסטמה ומחלת ריאות חסימתית כרונית הן מחלות ריאה נפוצות מסוכנות המסוגלות לגרום למוות. כששתי מחלות ריאות אלו מתרחשות במקביל אצל מטופל, המצב מכונה 'תסמונת החפיפה'. המודעות לתסמונת זו מאפשרת את הגברת השיטות הטובות ביותר לאבחון והתמודדות.
קיימת הסכמה נרחבת בעולם הרפואה לפיה מטופלים החווים תכונות של שתי המחלות, בהתלקחויות תכופות, חווים ירידה באיכות החיים, ירידה מהירה יותר בתפקוד הריאות, ותמותה גבוהה, בהשוואה להתרחשות כל אחת מהמחלות בפני עצמה.
אבחון אסטמה לעומת מחלת ריאות חסימתית, לעומת תסמונת החפיפה, עשוי להיות מורכב והופך להיות בעייתי עוד יותר בקרב חולים מבוגרים ובקרב מעשנים. מאמר זה בוחן את שיטות האבחון ודן בראיות המדעיות הקיימות כיום לגבי שיטות האבחנה והטיפול.
הגדרת תסמונת החפיפה
התיאור הקליני של תסמונת זו קובע שהיא מאופיינת בהגבלת זרימת אוויר מתמשכת, בשיתוף עם מספר תכונות המזוהות בדרך כלל עם אסטמה ומחלת ריאות חסימתית. כלומר, כשמאובחנים תסמיני מחלת ריאות, ניתן לזהות אף תכונות משותפות של מחלת ריאות.
תסמונת החפיפה נוכחת בכ-15-25% ממחלות הריאה החסימתיות, אך מחקר תסמונת זו נדיר. רוב המחקרים העוסקים במחלות ריאות לא דנו בחולים הסובלים מאסטמה, ולהיפך, ולעיתים קרובות המטופלים אינם מאובחנים כראוי, או שהם מקבלים אבחנה מוטעית של אסטמה, כשלמעשה הם סובלים ממחלת ריאות.
אבחון וטיפול בתסמונת החפיפה
תקן הזהב של אבחון תסמונת זו הוא לספק למטופל תהליך בן חמישה שלבים לאבחון וטיפול. ההנחיות מספקות מעקב קל אחר התסמונת, באופי תהליך המתבצע כך:
שלב ראשון – האם למטופל יש מחלה כרונית של דרכי הנשימה? התשובה לשאלה זו נמצאת בהיסטוריה הרפואית, בבדיקה גופנית, בממצאים רדיוגרפיים, ובאמצעות שימוש בשאלוני סקירה.
שלב שני – יש לבדוק את מאפייני תסמיני המטופל הייחודיים או החופפים. בתסמונת החפיפה, אסטמה ומחלת ריאות חסימתית נושאות תכונות המתארות את המחלה. למשל, אסטמה מתפרצת לפני גיל עשרים, ומחלת ריאות מתפרצת לאחר גיל ארבעים.
כל מחלה נושאת 11 תכנות, ושלוש או יותר תכונות מקובצות תחת כותרת אחת, בהעדר אבחנה חלופית המציגה סבירות גבוהה יותר לאבחנה הנכונה. כאשר מספר זהה של תכנות נבדקות לפי מחלת ריאות חסימתית ואסטמה, נקבעת אבחנת תסמונת החפיפה בסבירות גבוהה.
שלב שלישי – בדיקת ספיר ומטריה, החיונית בהערכת חולים עם חשד למחלה כרונית של דרכי הנשימה. תוצאות בדיקה זו מוערכות בהתבסס על נתונים המתקבלים ממצב הסימפונות.
שלב רביעי, התחלת הטיפול הראשוני – אם האבחנה היא תסמונת החפיפה, ההמלצה היא להתחיל בטיפול המתאים לתסמינים, והמשקף את חומרת המחלה. גישה זו כוללת שימוש בסטרואידים בשאיפה (ICS) במינון נמוך עד בינוני למנה, הפותח את האפשרות להוספת בטא 2 אגוניסט ארוך טווח במידת הצורך. הטיפול בתסמונת החפיפה צריך לכלול אף את הצעדים המתאימים כולל הפסקת עישון, שיקום ריאתי, חיסונים וטיפול במחלות רקע.
השלב החמישי, פנייה למומחה – הפנייה למומחה צריכה להתבצע עבור מטופלים החווים תסמינים מתמשכים או התלקחויות תכופות לאחר התחלת הטיפול המתאים. מטופלים שלא אובחנו בבירור, ובמקרים בהם יש לשלול בעיות אחרות כגון פיברוזיס ריאתי או יתר לחץ דם ריאתי.
במקרים בהם קשה לבצע את האבחנה הנכונה, נדרשות בדיקות מיוחדות כגון בדיקות CT ברזולוציה גבוהה, בדיקות עור, סמנים ביולוגיים לבדיקה כגון חנקן חמצני בנשיפה, אאוזינופיליה בדם, ובדיקת כיח, השימושיות לאיתור המחלה הנכונה.
סוגיות הדורשות פתרונות ומסקנות
בדיקות נוספות עשויות לענות על שאלות נוספות בתסמונת החפיפה, כגון:
- אופן הטיפול הבטוח באסטמה.
- שימוש בסטרואידים בשאיפה לתסמונת החפיפה, ובחינת הסיכונים לפיתוח דלקת ריאות כפי שנראית בקרב חולי מחלת ריאות חסימתית בלבד.
- בחינת אפשרות שינוי הטיפול בתסמונת החפיפה, והבדלתו מהטיפול באסטמה.
- בחינת השפעת גורמי סיכון מסוימים, מעבר לעישון, לפיתוח חסימת זרימת אוויר מתמשכת, כגון תסמינים חמורים, התחלת זקנה, התלקחויות תכופות, או רגישות לתרופות.
אסטמה ומחלות ריאות חסימתית הן המחלות הנפוצות בעולם, וכל אחת מהן נושאת עומס עצום בתחומים רבים. עם ההכרה האחרונה בתסמונת החפיפה, נוצרה הבנה חדשה של הקשר בין שתי מחלות אלו ליצירת נושאי מחקר חדשים הקשורים לתסמונת.
הבנת האבחנה, שיטות הטיפול וסבלנות המטופל בנושאי תסמונת החפיפה היא משימה חיונית לרופאים מומחים בבעיות נשימה, על מנת שיוכלו להמשיך לסייע למטופלים להתמודד עם בעיית ריאות זו.
