מרחיבי סימפונות הם סוגי תרופות המקלים את הנשימה באמצעותה רפיית שרירי הריאות והרחבת דרכי הנשימה.
תרופות אלו משמשות לטיפול במצבים ארוכי טווח בהם דרכי הנשימה הופכים להיות צרים ודלקתיים כגון באסטמה, מצב נפוץ הנגרם כתוצאה מדלקת ריאות המשפיעה על דרכי הנשימה; ומחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), הנגרמת כתוצאה מעישון המוביל לחסימת דרכי הנשימה.
השימוש במרחיבי סימפונות מבוצע בשתי אפשרויות: מרחיבי סימפונות לטווח הקצר, המשמשים להקלה מיידית מפני התקפות פתאומיות ובלתי צפויות של קוצר נשימה; ומרחיבי סימפונות לטווח הארוך, המשמשים באופן קבוע על מנת לסייע בשליטה בנשימה ובתסמיני אסטמה או מחלת ריאות חסימתית כרונית, תוך הגברת היעילות של הסטרואידים הנקבעים לאסטמה.
מרחיבי סימפונות וסטרואידים
סטרואידים בשאיפה הם הטיפול העיקרי להפחתת הדלקת ומניעת התלקחויות אסטמה. אך חלק מהחולים מפיקים תועלת אף מנטילת ברונכודילטורים לשמירת פתיחת דרכי הנשימה ושיפור השפעת הסטרואידים. אין להשתמש במרחיבי סימפונות ארוכי טווח עם סטרואידים.
באסטמה המתבטאת במחלת ריאות חסימתית כרונית, הטיפול הראשוני נקבע עם מרחיבי סימפונות קצרים או ארוכי טווח, עם הוספת סטרואידים, בחלק מהמקרים החמורים. טיפול בסטרואידים מרחיבי סימפונות עשוי להיות כרוך בשימוש במשאפים נפרדים, אך יותר ויותר ניתן להשתמש בתרופות אלו עם משאפים יחידים.
סוגי מרחיבי סימפונות
שלושת מרחיבי הסימפונות הנפוצים ביותר הם:
אגוניסטים בטא 2 – הניתנים במינונים יחידים, וזמינים בצורות מרחיבי סימפונות קצרי טווח או ארוכי טווח.
תאופילין – זמין בצורה ארוכת טווח בלבד.
אגוניסטים בטא 2
משמשים לאסטמה ולמחלת ריאות חסימתית כרונית. הטיפול מתבצע באמצעות שאיפה ממשאף קטן המוחזק ביד, אך הטיפול זמין אף בצורת גלולות או סירופ. לטיפול בתסמינים פתאומיים ניתן להזריק נביולייזר, מדחס המשמש להפיכת התרופות הנוזליות לאבקה דקה, המאפשרת שאיפת מנה גדולה דרך מסכת פנים או פיה. אגוניסטים בטא 2 עובדים באמצעות גירוי קולטנים הנקראים בטא 2, המיועדים בשרירים המרפדים את דרכי הנשימה, מה שגורם להם להירגע ומאפשר לדרכי הנשימה להתרחב.
תאופילין – תרופה זו נלקחת בצורת גלולות, אך גרסה אחרת שלה נקבעת לשימוש ישירות לווריד, אם התסמינים חמורים. לא ברור כיצד בדיוק עובדת תרופה זו, אך היא מפחיתה את הדלקת בדרכי הנשימה, בנוסף להרפיית השרירים המצפים אותם. השפעות תאופילין הן חלשות יותר ממרחיבי סימפונות וסטרואידים אחרים, ונוטים לגרום יותר לתופעות לוואי, כך שהשימוש בהם מבוצע לצד תרופות אלו שכן לבדם הם אינם יעילים מספיק.
אנטיכולינרגים – משמשים בעיקר למחלת ריאות חסימתית כרונית, אך גם לאסטמה. השימוש בהם מבוצע בעיקר באמצעות משאף, והם מיועדים לטיפול בתסמינים פתאומיים וחמורים. אנטיכולינרגים גורמים לדרכי הנשימה להתרחב באמצעות חסימת עצבים כולינרגים. עצבים אלו משחררים כימיקלים הגורמים לשרירים המצפים את דרכי הנשימה להתהדק.
תופעות הלוואי של מרחיבי סימפונות משתנים מאדם לאדם, בהתאם לתרופות האישיות שנקבעו לו. יש להקפיד לקרוא את העלון המגיע עם התרופות, על מנת להבין את תופעות הלוואי הפרטניות.
