ההתלקחות של מחלת האסטמה נקראת בשפת העם "התקף אסטמה" ובשפה המקצועית Acute Severe Asthma. ההתקפים שכיחים יותר בזמן עונות המעבר ובמהלך החורף: זיהומים נגיפיים מהווים את אחד הגורמים המרכזיים להתפרצות של התקף אסטמה ולפיכך אין זה פלא שחלק ניכר מההתקפים מתרחשים בסביבות חודש ספטמבר, עת הילדים והנערים חוזרים לבתי הספר ולמעונות היום, לאחר חופשת הקיץ.
בדרך כלל ההתלקחות מתחילה בשיעול לילי ובנזלת שקופה ומימית. השיעול הלילי בשלב הראשון יבש מאוד ובהמשך הוא הופך לליחתי. בשלב הבא מופיעים הצפצופים המוכרים וקוצר הנשימה. את ההתקפים מומלץ לעצור בשלב כמה שיותר מוקדם באמצעות משאף
בריקלין או
ונטולין הניתנים כטיפול מונע או באמצעות מרחיבי סמפונות הניתנים בשלבים המוקדמים ביותר של ההתקף.
מה הם סימני האזהרה המוקדמים שיש להתייחס אליהם?
סימני האזהרה המבשרים על תחילתו של התקף אסטמה הם שיעול בלתי פוסק (בעיקר בשעות הלילה כפי שציינו), קוצר נשימה, חולשה ועייפות לאחר פעילות גופנית, צפצופים או שיעול לאחר פעילות גופנית, עצבנות, מצב רוח ירוד, גודש או נזלת באף, כאב ראש או דלקת גרון. סימני אזהרה חמורים המחייבים פניה לקבלת טיפול רפואי דחוף, הם קושי להשלים משפט בשל קוצר הנשימה,
צפצופים חמורים במיוחד, בעיקר מוקדם בבוקר או בלילה והפעלה מאומצת מאוד של שרירי החזה לצורך השלמת פעולת הנשימה.
מה יש לעשות אם המשאף לא מצליח להקל על התסמינים?
החסימה שמתפתחת בנתיבי האוויר נובעת משילוב בין התכווצות יתר של שרירי הסמפון, עם דלקת בדרכי הנשימה. החסימה מובילה להפרעה תפקודית של מערכת הנשימה ובעקבות כך רמת החמצן בדם יורדת. מנגנון הפיצוי הטבעי של הגוף למצב מסוכן זה בא לידי ביטוי בהגברה אוטומטית של קצב הנשימה.
בתינוקות למשל, קצב הנשימה התקין עומד על שלושים עד ארבעים נשימות בדקה אחת במנוחה. אם קצב הנשימות עולה על שישים נשימות בדקה, יש לפנות לטיפול רפואי.
קוצר הנשימה גורם גם לשימוש בשרירי עזר, הלא הם שרירי הסרעפת, הנעים באופן פרדוקסלי: במקום שבזמן השאיפה הבטן "תצא החוצה", היא למעשה נכנסת פנימה כדי לסייע לאוויר לצאת החוצה. בקרב חלק מהחולים על אף השימוש במשאף, מצב זה לא מגיע לסיומו. בעקבות זאת רמת החרדה עולה, העייפות מתגברת וחוסר השקט מחריף. כפי שציינו, אם בשלב הזה החולה לא מצליח להשלים משפט אחד באופן רצוף, יש לפנות במהירות לחדר מיון.
מצב מסוכן זה שבו מערכת הנשימה לא מצליחה לפנות את הפחמן הדו חמצני ולספק מספיק חמצן למערכות הגוף השונות, נקרא אי ספיקה נשימתית. מצב זה הוא מצב מסכן חיים, שיכול להוביל לנזק בלתי הפיך ואף למוות ללא טיפול.
הטיפול בבית החולים
בחדר המיון הטיפול יתחיל בדרך כלל במתן חמצן על מנת שלא להגיע למחסור קטלני בחמצן. בנוסף בדרך כלל ייעשה שימוש במרחיבי סמפונות ובסטרואידים, שתפקידם להפחית את חומרת הדלקת שהתפתחה בדרכי הנשימה.
הסטרואידים ניטלים דרך הפה, דרך השריר בזריקה או בעירוי לווריד במשך מספר ימים, עד להיעלמות הדלקת.
שימוש בסטרואידים בזמן התקף חמור מקובל מאוד בימינו, אך חשוב לזכור כי נטילה כרונית של סטרואידים עלולה להוביל לתופעות לוואי מגוונות וחמורות, בעיקר בילדים.
במקרים החמורים ביותר, אין מנוס מלאשפז את החולה במחלקת טיפול נמרץ ולחברו למכונת הנשמה. במקרים האלו ניתן לתת מרחיבי סמפונות בעירוי וורידי כחלק אינטגרלי מהטיפול. ברוב המוחלט של המקרים, החולה משוחרר לביתו תוך 48 שעות לכל היותר מרגע האשפוז.
אסטמה היא מצב שכיח בקרב האוכלוסיה הכללית, כאשר הנשימה הופכת להיות קשה ומאומצת עקב דלקת במעברי האוויר. דרכי הנשימה מצטמצמים על ידי התכווציות שרירים, נפיחות וריר צמיג מוגבר. לעיתים קרובות הנשימה תלווה בצפצופים המעידים על צמצום והקטנת החלל בו האוויר עובר.
הגורמים להתקף אסתמה חמור וחשיבות העזרה הראשונה
גורם נפוץ להתקף אסטמה הוא זיהום, או לחילופין
אלרגיה ורגישות מוגברת לאלרגן הנמצא בסביבה כמו אבק, פרווה, עשן, אוויר קר או פעילות גופנית. חולי אסתמה עשויים ליטול תרופות מרשם בכדי למנוע
התקף אסטמה, אשר בדרך כלל יסופקו בצורת משאפים שונים. תרופות אלו אמורות למנוע את ההתקף, במיוחד כאשר נוטלים אותן בקביעות ובמינון הנכון לחולה הספציפי. מנגנון התרופות הוא להרפות במהירות את ההתכווצות, בכדי להקל ולסייע על הנשימה.
פעולה מהירה עשויה לסייע במניעת התקף אסטמה מלהיות התקף חירום. הסימנים להתקף אסטמה הם:
צפצופים בנשימה, שיעול, לחת בחזה או קוצר נשימה. התקף אסתמה חירום מתרחש כאשר הסימפטומים מחמירים באופן מהיר, וקוצר הנשימה מונע את יכולת הדיבור, ואף הופך את השפתיים או אצבעות הידיים לכחולות (מצביע על זרימת דם מועטה לאיברים פריפריים).
ישנם מצבים בהם האנשים הקרובים לאדם אשר סובל מהתקף אסתמה לא יודעים ומודעים להיותו חולה. במידה והוא יכול לענות, אפשר לספק לו את המשאף אליו הוא רגיל. אם לא ידועה סיבת ההתקפה, יש לקרוא בדחיפות לעזרה ראשונה רפואית.
שלבי העזרה הראשונה במצב של אסתמה
כדאי להושיב את החולה באופן זקוף עד כמה שניתן, ולא להשאירו לבד. כמו כן, כדאי לשדר לו נינוחות ורוגע. אם נמצא במקום המשאף האישי של החולה, יש לספק לו אותו. במידה והוא אינו יכול להפעילו – יש להפעיל את המשאף האישי, או משאף אחר, באם נמצא. לאחר מספר דקות, יידרש החולה ללהחזיר לעצמו את הנשימה הרגילה. אם נראה כי הנשימה אינה חוזרת לנורמליות, התסמינים מחריפים, או קיים שינוי בצבע העור של החולה, יש להזעיק אמבולנס באופן המיידי ביותר.
במקרה בו האדם אינו מוכר לנותן העזרה הראשונה, כדאי להתקשר למרפאה הקרובה על מנת לבדוק אם ואיזה
תרופות הוא נוטל בדרך כלל. בכל מקרה, סימנים של נמנום אינם סימנים של התאוששות אלא דווקא של החמרת
התסמינים. כמו כן, אין להניח כי אם לא שומעים צפצופים בנשימה, ההתקף חלף.
פעמים רבות, אפשר לראות נשימה אשר משתמשת בשרירי עזר, ונראית מסורבלת וקשה. אם חל שיפור, עקב העזרה הראשונה אשר סופקה, יש לשמור על המטופל יושב או נמצא במנוחה עד שצבע עורו נהפך לתקין. אם המופל הוא ילד, יש לדאוג שהוריו יידעו מהתקף זה, ולהזמין אותם במהירות האפשרית.
מעקב אחר החולה
לאחר שיגיע החולה לבית החולים או לעמדת הטיפול הנמרץ, יבדוק הרופא או החובש את חומרת ההתקף ויספק טיפול נוסף כולל תרופות, והנשמה במקרה הצורך. בהתאם לתגובה לטיפול, יחליטו הצוות הרפואי על המשך טיפול נדרש. לפעמים, יידרש החולה להמשיך את המעקב בבית החולים, במיוחד במקרים בהם הוא אינו מאוזן, אך ברוב המקרים, ישוחרר החולה לביתו להמשך טיפול אצל רופא הקהילה עם המלצות לשינוי או הגברת מינוני התרופה הקיימת.
כמו כן, יומלץ לחולה להודיע לסובבים אותו על היותו חולה, ועל הפעולות הנדרשות לעזרה ראשונה, במקרה והתקף זה חוזר. על חולה אסתמה להחזיק במידע כתוב שיהיה צמוד אליו עם פרטים כללים על המחלה ממנה הוא סובל, התרופות בהם הוא משתמש ופרטים אישיים כמו שם, מספר טלפון ומספר טלפון של הקרובים אליו ושל הרופא המטפל.
