את ההגדרה העיקרית של אסטמה רוב האנשים מכירים: מחלה ריאתית כרונית חסימתית. המחלה הזו מאופיינת בצורה של התקפים הולכים וחוזרים, אשר בכל אחד מהם עלולים להופיע תסמינים שאינם נעימים עבור הגוף.
כך למשל כוללים תסמיני האסטמה קוצר נשימה, הפיכת הנשימה לכבדה ועם "צפצופים", שיעולים כרוניים, ליחה וירידה בסיבולת לב הריאה. כאשר מזהים את התסמינים האלה צריך לטפל בהם באופן מיידי, כאשר עצם הידיעה שסובלים מאסטמה תביא מן הסתם לכוננות גבוהה של האדם ולרוב גם בני משפחתו.
יש מצבים בהם התמונה מורכבת אפילו יותר. האסטמה עלולה שלא להראות תסמינים גופניים משמעותיים, תוך שהיא מתפתחת בגוף וצומחת למימדי ענק. יכול להיות שהתסמינים שלה יופיעו, אבל שנייחס אותם לבעיה רפואית אחרת. כאן בדיוק אנחנו מתחילים לדבר על אסטמה חבויה.
מהי אסטמה חבויה?
ברמת ההגדרה הדי בסיסית, אפשר לטעון שאסטמה חבויה היא אסטמה שאנחנו לא מזהים כאסטמה (ולפעמים אפילו לא מזהים בתור בעיה שצריך להתמודד איתה). בהרבה מקרים ההתקפים של האסטמה נדירים מאד והתסמינים המאפיינים אותם די "פשוטים", כך שיכול להיות שלא נהיה מודעים כלל לבעיה המתפתחת בריאות שלנו מתחת לפני השטח.
זוהי למעשה אחת הסכנות העיקריות של אסטמה חבויה: כמו רוב הבעיות הבריאותיות והמחלות התוקפות את הגוף, גם במקרה הזה הבעיה עלולה לתפוח למימדי ענק בהיעדר אבחון מדויק וטיפול ראשוני. כאשר מגלים שהאסטמה קיימת במצבים אלה יכול להיות שהנזק לריאות ולמערכת הנשימה של האדם כבר נגרם, כאשר הצפי הוא שהטיפול בבעיה יהפוך למורכב יותר.
כפי שרמזנו מעלה, אסטמה חבויה כן עלולה להביא לסימפטומים שאנחנו מרגישים וסובלים מהם, אבל לא מסוגלים "לקרוא לילד בשמו" ולזהות שמדובר באסטמה. אחרי הכל, חלק מהתסמינים שתוארו מעלה נוטים להיות כלליים ועלולים להצביע באותה מידה על בעיות רפואיות אחרות: שיעול כרוני למשל אנחנו מייחסים לצרבת או לבעיות במערכת הנשימה, בעוד שקוצר נשימה עלול להעלות מחשבות לא נכונות על כך שאנחנו פשוט לא בכושר. כשזה נוגע לתסמינים במערכת הנשימה אנחנו ממליצים שלא לקחת סיכונים, להיות עם האצבע על הדופק (לעיתים תרתי משמע) ולגשת לרופא לצורך אבחון ומציאת תשובות לשאלות.
חשיבותו של אבחון מדויק
אסטמה היא בעיה שמצריכה אבחון מדויק ומהיר, תוך טיפול יעיל – הן טיפול לטווח קצר והן טיפול ארוך טווח. מומלץ שכל אחד יהיה ער לתסמינים, וזה נכון על אחת כמה וכמה במקרה של אנשים שדרגת הסיכון שלהם לסבול מהמחלה היא גבוהה יותר מאשר אחרים.
כך למשל הסבירות לחלות באסטמה גדלה אצל אנשים הסובלים ממחלות אוטופיות (כמו נזלת אלרגית או אטופיק דרמטיטיס), אנשים שבמשפחה שלהם יש יהסטוריה של אסטמה, אשים הנחשפים לחיידקים, לוירוסים, לזיהום אוויר או לגורמי סיכון אחרים (במקום התעסוקה למשל) ואף אנשים שאורח החיים שלהם לוקה בחסר. כך למשל יש הסבורים כי מחסור בויטמינים או בחומרים המשמשים כנוגדי חמצון עלול להגדיל את הסיכויים לאסטמה.
אבחון אסטמה נעשה באמצעות התבוננות בתסמינים המופיעים אצל האדם, כך שמתן תשומת לב או אפילו רישום יכולים להגדיל את הסיכויים לאבחון מוצלח. לצורך מציאת תשובות קונקרטיות יותר נהוג לבצע מבחנים שונים הבוחנים את תפקוד הריאות ומערכת הנשימה.
לדוגמא מבחן ספירומטריה שמדגים את היצרות דרכי הנשימה ושמבוסס על מתן תרופות מסוג מרחיבי סימפונות (אם יש שיפור בעקבות התרופות, גדלים הסיכויים שמדובר באסטמה), או לחלופין מבחן תגר שמדגים את רגישות היתר של דרכי האוויר. רק במקרים נדירים יחסית צילומי חזה או בדיקות דם יאפשרו לומר משהו על אסטמה, אבל עדיין אפשר לעיתים להבחין בהם בהתנהגות חריגה של הריאות.
