אוקסיס היא תרופה הניתנת במשאף למחלת האסתמה. היא מכילה את החומר הפעיל formeterol. אסתמה היא מחלה בה יש התקפי קוצר נשימה ושיעול שנובעים ממספר סיבות. אחת הסיבות להתקפים היא התכווצות של שרירים קטנים המקיפים את צינורות האוויר (סימפונות) שמובילים אוויר פנימה והחוצה מנאדיות הריאה.
השרירים מתכווצים מסביב לצינור וגורמים להיצרות שלו, כמו לשים גומייה מסביב לצינור גמיש. על השרירים הללו ישנם קולטנים שנקראים " קולטנים ביטא 2 אדרנרגים". במצב הטבעי הם מופעלים כשהגוף צריך יותר חמצן ומביאים להרפיית השריר. לדוגמא בעת ריצה, משתחרר אדרנלין שגורם להרפיית השרירים ומאפשר ליותר אוויר להיכנס ולצאת מהריאות.
החומר הפעיל formeterol עובד בכך שהוא מחקה את השפעת האדרנלין, בכך הוא מביא להרפיית השריר ומרחיב את דרך האוויר המוצרת והמטופל חווה הקלה בקוצר הנשימה והצפצופים. מנגנון הפעולה של formeterol שתואר כעת מהווה את הסיבה לשם שניתן לקבוצת התרופות אליה משתייך – "מרחיבי סימפונות".
ישנם 2 סוגים עיקריים של מרחיבי סימפונות והם מתחלקים על פי משך הפעולה. Formeterol נחשב מרחיב סימפונות לטווח ארוך. חשוב לציין שבניגוד לאדרנלין שמשפיע על כלל הגוף חומר שניתן במשאף בדרך כלל משפיע כמעט אך ורק בריאות.
שימוש באוקסיס
אוקסיס היא לא תרופת קו 1. כלומר היא מיועדת להינתן כתרופה נוספת לטיפול השגרתי באסתמה ולא במקומו. כמו כן, היא חלק מטיפול האחזקה השגרתי ולא חלק מטיפול בהתקף חריף של אסתמה. אוקסיס בדרך כלל ניתנת כתרופה השלישית אחרי שהמטופל כבר לוקח משאף עם מרחיב סימפונות לטווח קצר ומשאף עם סטרואידים.
מטרת הטיפול היא בעיקר להפחית את קוצר הנשימה, הצפצופים ובייחוד את התסמינים בעת מאמץ. חשוב לציין שאוקסיס הוא לא במקום התרופות שהמטופל קיבל בהתחלה אלה בנוסף ולכן אסור לשנות או להפסיק אותן ללא ייעוץ רפואי מתאים אפילו עם חלה הטבה במצב.
בדרך כלל אוקסיס ניתנת פעם עד פעמיים ביום בשאיפה דרך משאף. מומלץ להקפיד על מרווח של 12 שעות בין מנה למנה. המינון המירבי הוא עד 4 שימושים ביום אך מומלץ להתייעץ עם רופא שמכיר את התרופה טרם החלטה על שימוש במינונים גבוהים שכן אז יכולים להיגרם תופעות לוואי.
התוויות נגד ותופעות לוואי
חוץ מאלרגיה לתרופה עצמה אין לה התוויות נגד מוחלטת. התרופה נחשבת בטוחה לשימוש שכן רוב הפעילות שלה היא מקומית בריאות ופחות משפיעה בשאר הגוף. עם זאת כפי שצויין קודם במינונים גבוהים מן הרגיל היא עלולה להיספג ולהשפיע על מספר מערכות גוף מה שמעמיד חולים עם מצבים מסויימים בסכנה.
התופעות לוואי הכי שכיחות של אוקסיס הן דפיקות לב, דופק מהיר ורעד. לרוב הן חולפות אחר מספר ימים של טיפול ואין צורך להפסיק את התרופה בגללן. אלכוהול ידוע כמחמיר את התופעות הללו ולכן צריך להימנע מצריכתו סביב השימוש בתרופה. מטופלים עם מחלת לב ופעילות יתר של בלוטת התריס צריכים להתייעץ עם רופא לפני התחלת הטיפול בה. בנוסף, התרופה יכולה להוריד את רמת האשלגן בדם.
זה לא אמור לשנות עבור מרבית האוכלוסיה אך כן צריך לדעת את זה שכן קיימים מטופלים הנמצאים מראש בסיכון לרמת אשלגן נמוכה בדם לדוגמא מטופלים שנוטלים תרופות משתנות שגורמות לאיבוד אשלגן. יש לצין שעל אף שהתרופה מכילה לקטוז הוא נמצא בכמות כה זניחה שמאוד לא סביר שהוא יגרום לבעיות גם אצל אנשים רגישים ללקטוז.
אין מידע מספק לגבי שימוש בהיריון ובהנקה על כן ההמלצה כיום היא להחליט בהתאם לשיקול הדעת של הרופא המטפל ורצון המטופלת. אוקסיס לא מאושרת לשימוש בילדים מתחת לגיל 6 עקב היעדר מחקרים בקבוצת גיל זאת.
